162 יאיר קורן-מיימון ביקורתי מחודש ברומן, שבמרכזו בירור שיגעונו של גיבורו הירשל הורביץ והדרכים לריפויו . מוקד העניין עבר לתוכן הפסיכולוגי והפסיכיאטרי של הסיפור ; דמותו של הדוקטור לנגזם ודרך טיפולו התגלו כמושא מחקר משמעותי שעשוי לסייע גם בהבנת ההתרה והסיגור של הרומן . 111 היה ככל הנראה הראשון שהצביע על שלוש פעולות אבן מרכזיות שנקט לנגזם בתהליך הטיפול : יחס מבריא - לנגזם לא התייחס להירשל כאל חולה פתולוגי, אלא כאל אדם בריא, ובכך הסתיר את עוקצה של המחלה וקידם אותו לעבר החזרה לשפיות ; הסיפורים על העיר ועל הספרים הרומנטיים - לנגזם סיפר להירשל על רשמי ילדותו היפים בעיר היהודית שִבוּש, שבה גדל, ובכך הניע אותו להתפייס עם העיר ולראותה באור חיובי . כמו כן השאיל לו את ספרי הרומן של אשתו כדי שאלה יאותתו לו שעליו להיזהר מהעולם הסנטימנטלי ומאהבתו הבלתי אפשרית לבלומה . באמצעות ההגזמה והאבסורדיות שבספרים ביקש להביא את המטופל לראייה מפוכחת, מעשית ומאוזנת יותר בחיי היום-יום ; העבודה בגן - עבודתו של הירשל בגינת בית המשוגעים נסכה בו שלווה ועייפות טובה, ואלה הביאו אותו לידי שינה ערבה . אבן טען שבשיטה תרפויט...
אל הספר