70 יאיר קורן-מיימון לא קלטו את הרבדים שיצירת עגנון ניחנה בהם . אפילו קורצווייל, 59 על אף גישתו המדגישה את ההיבט החילוני בפרשנות עגנון, הסכים עם התפיסה הרווחת, שיש לראות את הסיפור בראייה הרמונית . לדבריו, הפסימיזם הקיצוני המשתקף בסיפור "עידו ועינם" מוצא את ניגודו האידאלי הגמור ב"תהילה", שפורסם עמו . ככל הנראה, הראשונה שפרסמה דברים על הסיפור "תהילה" ברוח גישתו של ליפשיץ הייתה לאה גולדברג . גולדברג טענה ש"תהילה" הוא "סיפור הרמוני וצלול" למרות 60 המציאות הקשה והמנוכרת וגורלה המר של גיבורת הסיפור, ואילו ש"י פנואלי קשר את הסיפור "לחוויית השואה ולסוגיית 61 נראה שפנואלי הציג, חרדת הקיום של האדם בעידן המודרני" . ברוח קורצווייל, את השאלה הגדולה שלדעתו הסיפור מעורר : האם יכולה להתקיים אנושות בהיעדר השגחה ? לדבריו, מאז המודרנה והשואה נראה שההשגחה עברה מידי האל אל האדם, ולכן על האדם מוטלת החובה לנהל את עולמו בעצמו . פנואלי הביע תקווה שלפיה התום, הטוהר והחסד, שמאפיינים את תהילה, יהיו גם מנת חלקו של האדם המודרני . יעקב בהט הציע לבחון את הסיפור בהיותו "סיפור של ניאוף 62 לטענתו, שלושת ( במחשבה ) בו מקו...
אל הספר