175 יאסר ערפאת הקורבנות ומות הקדושים מוטיב מרכזי בשיח המאבק של ערפאת ושל התנועה הלאומית הפלסטינית היה ההקרבה והקורבנות . במובן הזה שיח זה לא נבדל מזה של תנועות לאומיות אחרות . כך למשל משכילי אירופה הצהירו "נעים ויאה למות למען המולדת" ; הצרפתים נשבעו "למות למען המולדת" ; יוסף טרומפלדור קבע ש"טוב למות בעד 492 וילדים ישראלים איחלו במכתבים ששלחו לחיילים ארצנו" 493 וערפאת נהג לומר, "אל תאחל לי כל "שתמות למען המולדת" ; טוב, תתפלל שאזכה למות קדושים, האם יש משהו טוב יותר ממות 494 ערפאת הציג את מות הקדושים קדושים על האדמה הקדושה" . של השהיד כמוות אלטרואיסטי . אופיו הפטריוטי והדתי הפך את השהיד לגיבור תרבות, זיכה את בני משפחתו ביוקרה חברתית ובגמול חומרי ושימש תמריץ עבור הבנים האחרים למות למען 495 השהידים הפכו למיתוסים פוליטיים בשירות אידיאלים נעלים . המהפכה הפלסטינית . הם העניקו משמעות ולגיטימציה לרעיון ההקרבה בחברה הפלסטינית, ואפשרו לה לתרגם את האידיאולוגיה הלאומית המופשטת לסמל מוחשי, קורבן בעל גוף, פרצוף ושם 496 ערפאת יצר המשמש מופת בתהליך הגיוס של תומכים חדשים . חילופי תפקידים וזהויות בין הקור...
אל הספר