46 אתי חגי ( המקרא, יוון העתיקה, הרנסנס ועד הפוסט – מודרניזם ) ; מהות אדם שייחודה הוא בהישענותה על הבנה אפיסטמית, שעל פיה קיימים בעולם מרכיבים אנושיים, חיים ופיזיים, הנוכחים כמערכות פתוחות ומקיימים ביניהם יחסי גומלין . תמהיל איכויותיו של מארג היחסים הוא הקובע את האיכות וההמשכיות של הקיום, האישי כמו המשותף . על רצף אלפי שנות היסטוריה ותרבות קיבל המושג "אדם" 21 נפש, נפש – שמות ומשמעויות מובחנות : החל באדם, איש / אישה, חיה, מַת ( נשמר רק בריבוי : מְתִים, בצירופים כגון "מתי מעט" ו"מתי סוד" ) , בן – תמותה, בריה ( ברוא ) , בן צלם, אני, אין – אני, אישיות, אינדיווידואל ופרט וכלה בעצמי ובסובייקט . אנסה להציע סקירה חלקית של התפתחות ההבנה, התפיסה והמשמעויות המוענקות ל"אדם", להיות אדם כמהות וכתשתית 22 לעשייה חינוכית . אתחיל במקום שבו החל הכול או נמשך כל שהיה - שבו נשמעה עבור התרבות שלנו, התרבות היהודית, הקריאה "אדם" לראשונה : בספר בראשית מן הסתם ; בראשית, תרתי משמע . "אדם" מופיע לראשונה בעולם ראשיתי, לקראת סופו של מעשה הבריאה - בראשית א, כו : "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּת...
אל הספר