8 אתי חגי בתחושת חופש, וחרדה הקשורה במלחמה המתקיימת במרחבים קרובים שעתה הם שם, במרחק אלפי מילין, וגם כאן כחלק מזהותי . וכך, כשאני בוחנת את הקרוב והמזהה בתוך הזרות הזאת, בחרתי לכתוב על משמעות החינוך . ככל שאני חושבת וכותבת, הולכת ומתבהרת לי עומקה של היומרה, וככל שמתמשכת המחשבה ומתפתחת הכתיבה, מעמיקה המבוכה בגינה . הולך ומתבהר כי לא ייתכן שיהיה בה חידוש . ולמעשה, מה שייאמר בהמשך וייבנה כביטוי עדכני, פוסט – מודרניסטי, הוא מה שמצוי במרחב שבו אנו שוהים מאז ומתמיד . ונדמה כי אף הרעיונות שלכאורה, רק לכאורה, אני הוגה ומנסחת כחידוש, קיימים כדרך הטבע מאז ומעולם, משחר האנושות, ודווקא המבוכה בגין הבנה זו נותנת בי משנה תוקף . תוקף אשר מתעמעם ומתבהר לסירוגין, כשאני קוראת מתודעתם המנוסחת של רבים . קוראת מחשבות, עמדות, שאלות ומשאלות, כולן במאמרים, בספרים ובאתרים מעוטרים . משוטטת במחוזות הגות של פילוסופים, מחנכים ופסיכואנליטיקאים המציגים אפיסטמולוגיה, אונטולוגיה ואתיקה . פוגשת שוב רעיונות שעיצבו את דרך מחשבתי מאז הייתי נערה, כמו אלה של בובר, קאמי, ניטשה, פרויד, הרמן הסה ולאו דזה, והם עודם מיטיבים בתבונ...
אל הספר