32 ורד ביבי, תניה אורן-צ'יפמן, רונית בלנרו-אדיב פגיעה ראשונית מתרחשת בתקופת חייו המוקדמת ביותר של התינוק . מכיוון שבתקופה זו התינוק וסביבתו חד הם, הסביבה הפוגענית שזורה בנפשו של הילד - בהווייתו . מאחר שהתהוותו של העצמי היא תהליך התפתחותי, ישנה משמעות לשלב שבו מתרחשת הפגיעה . אם אירעה הפגיעה לאחר שנפש הילד התעצבה והתגבשה יחסית, היא אמנם תשפיע על מהלך התפתחותו אך ייתכן שהשפעתה תיוותר “חיצונית" למבני העצמי שהספיקו להתבסס ; אולם אם הפגיעה אירעה בתקופת הטיפול הינקותי, הרי שמדובר בסיפור אחר לחלוטין . אפשר לומר שככל שההפרעה התרחשה מוקדם יותר, כך גדֵלה השפעתה על מבני הליבה של העצמי ; על מחוזות עמוקים וחבויים בנפש . פרנצי מיטיב לתאר זאת במשל הבא : “בדיוק כמו שאם נר אחד בלבד דולק בחדר ותקרב את ידך לנר תאפיל חצי חדר, כך - קרוב לראשית החיים - אם תזיק ולו במעט לילד, יכול הדבר להטיל צל על כל חייו . חשוב להבין עד כמה ילדים רגישים ; אך הורים אינם מאמינים בכך" ( פרנצי 1927 [ 2013 ] : 65 ) . בעולם הטיפולי ישנה הנחה שראשית החיים היא העת שבה מונחים יסודות הבריאות, כמו גם המצע לשורשי הפתולוגיות הנפשיות . ל...
אל הספר