10 'איך שיהיה אדם ולא חפרפרת' 'הדווקאים'

272 שרה מענית לעלילה . המספרת מופיעה בהן כמי שמאזינה לסיפורים או כמי שכותבת אותם תוך פנייה אל הקוראים . רוב הסיפורים הם למעשה משלים על מצבו של האדם הממחישים את השקפת עולמה הפסימית של המספרת . סיפורים אלו אינם משתלבים באופן גלוי בנרטיב של היצירה, אלא הם משולבים במלאכותיות בעלילה - יעל פוגשת 175 אדם, הוא מספר לה סיפור והיא מעלה אותו על הכתב . לשון הסיפר יומיומית, פשוטה ודיווחית . לשון הדיאלוגים משקפת לרוב את אופן דיבורן של הדמויות . המחברת משתמשת במשלב נמוך ובסלנג, ובכך תורמת לאפיון הדמויות ויוצרת אמינות ואותנטיות . עם זאת, אין אחידות מוחלטת בטקסט ופה ושם אפשר למצוא בלשון הדיבור ביטויים כמו : "אלוהים אדירים ! מה מין ברנש הוא זה לכל הרוחות ? " ( שרב 1960 : 29 ) [ בן מנחם 2018 : 42 ] . גם בלשון הסיפר אפשר למצוא הגבהות נמלצות ומאולצות . הקטעים שבהם יעל מספרת את סיפורה האישי מתארים את תהליך "יציאתה מהארון", את הכרתה בזהותה הלסבית ואת ניסיונה לכונן את זהותה בעקבות הכרה זו . בתהליך זה יש מקום מרכזי לציפ, המתוארת כמנהיגת החבורה . רגשותיה של יעל כלפי ציפ אמביוולנטיים, ובמפגש הראשון היא חשה סלידה...  אל הספר
רסלינג