110 יואב יגאל | רוית ראופמן במקרה זה המבנה התקין הורה – ילד אינו רק מופר אלא אף מתהפך : ההורה הוא המשתמש בילד לצרכיו . מבחינת התצפית והקליניקה יש להיזהר כאן מהכללות ומהסתמכות על מאפיינים חלקיים שאינם חד – משמעיים : המשמעות המדויקת של מצב נפשי כזה אינה נגישה בקלות גם למטפלים מנוסים מאוד . שלוש המעשיות הראשונות מלמדות ש"שימוש" חלקי בילד הוא הכלל ולא היוצא מהכלל, ועם זאת אנו יודעים מעט מדי על שימוש "מלא" בילד כאובייקט כדי שנוכל לזהותו בבהירות בקליניקה ומחוצה לה . חרף הסתייגות זו, האמונה שלנו במה שיש למעשיות ללמד אותנו על אודות הנפש מעודדת אותנו להמשיך ולתרגם את תובנותיהן למציאות הקלינית . נחזור לעניין זה בסוף הפענוח של המעשייה על ג'ק והאפונים . רקע במובנים רבים המעשייה על ג'ק והאפונים היא מעין תמונה משלימה לזו העולה מהמעשייה על הנזל וגרטל . אמנם נקודת המוצא שלה שונה, אבל מוקד העלילה פועל כגורם משלים : הנזל וגרטל מתמודדים עם דמות אם מאיימת ( הרשומה בשפה החווייתית של הנפש כמכשפה ) , ואילו ג'ק מתמודד עם דמות אב "האוכל את ילדיו" ( הרשום בשפה החווייתית כעוג, מעין ענק מרושע ) . בשונה מהמעשיות ש...
אל הספר