111 הפרט ומלחמתו בבעלי הסמכות לבו ומבקש את עצותיו . ביתו הוא המקום היחיד שבו חש סַעִיד בטוח מפני סוכני זַכַּרִיַּא . אבו אלסֻעוּד, מצדו, רואה בסַעִיד את אחד מילדיו הרבים הפזורים ברחבי העולם . סַעִיד נוהג להתלונן בפני השיח' על עונשים כבדים המושתים על עברות פעוטות ועל מעשי העוול של זַכַּרִיַּא . אולם השיח' נראה כמי שמשלים עם הגורל . הוא מקבל בהשלמה את מעשיו של זַכַּרִיַּא, ואפילו מצדיק ענישה של שלושה חפים מפשע בנימוק ששמע שגידפו את זַכַּרִיַּא . דברים ברוח דומה אומר צלאח ב שיקגו לנאגי בפגישתם הראשונה, לאחר שהוא מקשיב בחוסר נחת לסיפורו על אודות התפקיד שמילא דנאנה במעצרו . צלאח גורס שגם אם טענתו של נאגי נכונה מוטב שישכח את המקרה, היות שעליו להקדיש את כל כולו למדע ולהשאיר מאחוריו את המאבקים הפוליטיים שניהל במצרים . אף על פי שהדבר אינו נאמר במפורש, נראה שסַעִיד מאוכזב מהשיח' לנוכח הפער שבין הציפיות שהיו לו ממנו ובין שוויון הנפש שהשיח' מפגין אל מול המציאות שמחוץ לכותלי ביתו . סַעִיד ציפה שינצל את מעמדו כדי ללחום למען חסרי הישע . האכזבה נחווית לנוכח חוסר נכונותו של השיח' לצאת נגד זַכַּרִיַּא . סַעִ...
אל הספר