החיצון היה אחד האמצעים החשובים בבניית תהליכי "המחויבות" . "החברה החיצונית" היוותה לאורך כל הדרך איום פוטנציאלי על קיומן של הקומונות, לכן פיתחו מרבית הקומונות מאריכותיהימים ) "המצליחות", כהגדרתה ( , מערכות של "גבולות מבודדים", שהפחיתו עד למינימום את המגע עם "החוץ", בין אם בדרך של התיישבות באזורי ק ! פר מרוחקים, ובין אם בהטלת הגבלות פנימיות . בקומונות אלה היתה תפיסה ברורה מאד של מהות ה"חוץ" . גדרות פסיכולוגיים, תרבותיים ואינטלקטואליים הוצבו בינו לבינן עד כדי הפיכתם לחיץ . בחלק מהן התבטא הדבר בחוסר ענין מוחלט במתרחש מעבר להן בעולם החיצון . 170 מוס קאנתר פיתחה את מסקנותיה לכלל השקפה האומרת וההסתגרות שימשה אמצעי לחיזוק המחויבות לבנ"ת קומונות "מצליחות" . השקפות מכלילות על מרכזיותו של אלמנט הפרישה בהווייתן של הקומונות "המצליחות", עשויות להוביל למסקנה, כי קיימת קורלציה ישירה בין דרגת הפרישה לבין כושר הקיום ומידת ההישרדות של הקומונות, ומכאן שככל שהקומונה מסוגרת יותר, היא עונה בצורה מושלמת יותר על צרכי הקיום המהותיים שלה . למסקנה מעין זו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על הבנת מהות הקומונות . מן...
אל הספר