ההרצה הראשונית, והתחילה בהם תקופת שגשוג והתבססות . בשני העשורים הראשונים להתיישבותם בדרום דקוטה, התפתחו ישובי ההוטרים באין מפריע . כל אחד מיישוביהאם של העדות ) Leute ( השונות, הוציא מתוכו לפחות שני ישובים נוספים שהתיישבו באזורים סמוכים . בשנת ,1898 בפרוץ המלחמה הספרדיתאמריקאנית, התקדרו לפתע שמי חייהם של ההוטרים, אחזה בהם חרדה, פן יחוייבו להתגייס לצבא, או לתרום למאמץ המלחמתי . כדי לקדם פני הרעה שיגרו בדחיפות משלחת שיצאה לוויניפג בירת מאניטובה בקנדה, לבדוק אפשרויות של התיישבות בתנאים מיוחדים . נציגי משרד הפנים הקנדי נענו לפניה ובאו לבחון את ישובי ההוטרים ולהתרשם מהם כמתיישבים . הרושם שקיבלו מביקור בשבעה ישובים היה חיובי מאד, והם המליצו לקבל את ההוטרים בתנאים מקבילים למנוניטים . בינתיים, הסתיימה המלחמה והסכנה המידית חלפה . חלק מההוטרים, בעיקר אנשי עדת הדאריו 0לויט המשיכו, למרות השתנות התנאים, במשא ומתן על התיישבות בקנדה . בשנת 1899 ניתן עלידי ממשלת מדינת מאניטובה, אישור חוקי המעניק זכרות התיישבות מיוחדות להוטרים . לפי "מגילת זכויות" זו שוחררו המתייש בים ההוטרים מחובת גיוס לצבא, הורשו ...
אל הספר