עצמם את הדת הקתולית . המושל, שהיה ידוע באיבתו העזה להוטרים "הכופרים' / נקט באמצעי לחץ, הונאה ופיתויים כדי לשבור את רוח מנהיגיהם וכך לאנוס את בני העדה להמיר את דתם . דיטריכשטיין נכשל במאמציו להכניע את ההוטרים . רק קומץ קטן, 230 הוטרים, נשברו והמירו את דתם; כל היתר שמרו אמונים לדתם והעדיפו גלות על שמדרוחני . הם הצטוו לעזוב את ישוביהם בתוך חודש ימים, להותיר בהם את כל רכושם ולצאת אל מחוץ לגבולות מוראביה . בכך נעקרו ההוטרים לבלי שוב מן הארץ, בה ניתן להם מקלט בטוח כתשעים שנה ובה ידעו חיי שלווה ושגשוג . 24 בחורף 1622 יצאו שרידי ההוטרים ממוראביה לדרך ארוכה של גלות ונדודים, שהוליכה אותם מזרחה להונגריה הצפונית ) כיום סלובקיה ( טרנסילבניה, ולאביה ) כיום רומניה ( ודרום רוסיה . 250 שנה של נדודים עברו עליהם, עד אשר חזרו ומצאו מקלט בטוח, והפעם בשנת 1874 בארצותהברית . היתה זו תקופה של סבל ופורענויות, אשר בה שקעו חיי הכת והגיעו לעיתים אל סף הכליון . בתקופות השפל נתערערו אורחותהקומונה ולפרקים אף בוטלו כליל למשך עשרות שנים . פליטי ההוטרים ממוראביה נקלטו תחילה באחוזות האצילים בהונגריה הצפונית ) סלובק...
אל הספר