ימי פירוק

שהיו רדומות בעבר . מורת הרוח מצעדים שונים, שהוחנקה בהשפעת הפרוספריטי הכלכלי בקומונה, פרצה . נושאי הביקורת היו החברים הצעירים, שבהשפעת הפעולות הכלכליות למדו להכיר את העולם הרחב ואת הפתיחות הרעיונית והרוחנית השוררים בו . יותר לא היו מוכנים לשאת את סד המגבלות הרוחניות והמשפחתיות המוטלות עליהם על­ידי ה"נאמנים", מהיעוד שעל אמינותם החלו לערער בגבור השמועות על שימוש בלתי נאות בכספי צבור . בשנת 1859 פרצה בגלוי הביקורת . בעקבותיה עלתה התביעה לפרק את הקומונה . כעבור שנה נתקבלה החלטה ברוח זו באסיפה הכללית . במשך השנתיים הבאות סערו הרוחות בוויכוחים בין אישים וקבוצות בדבר אופן חלוקת הרכוש והמשק וכן גורל היישוב כקהילה נפרדת . בשנת 1862 בוצעה סופית חלוקת הרכוש . כל אחד מחברי הקומונה, גבר ואשה, קיבלו 20 אקר או שווי ערכם בכסף . בשלבי הפירוק, התרחקה הקהילה מהרוח הדתית המלכדת שקיימה אותה בימי ההתיישבות הקודמים . למחלוקות הכלליות התלוו התפצלויות דתיות . הקהילה חדלה להיות הומוגנית מבחינה דתית . פירוק הקומונה תוך חלוקת הרכוש, חל בתקופת מלחמת­האזרחים . כפי שהערנו לעיל, בתקופה שלאחריה נפתחו בפני התושבים אפשרו...  אל הספר