12 ניקולא יוזגוף אורבך בשירו "גאלוס מארש", שנכתב ב- 1905 בלשון היידיש, התייחס רוזנפלד למצב היהודים לאחר הפוגרומים . ברם, בשונה מהם תיאר רוזנפלד בשירו כרוניקה יהודית בכיינית, משפילה ורצופת סבל, עינויים ונדודים, שראשיתה בהולדת היהדות, המשכה בימי הגלות הארוכים הנמתחים עד לימי כתיבת השיר, ובהעדר גואל ומושיע, אחריתה אינה נראית באופק . שיר יוצא דופן זה, הייחודי בתכניו ובמסריו הלאומיים, המרחביים, הספרותיים והפולקלוריסטיים, עוּבד מחדש ב- 1912 על ידי המשורר והמחנך בן היישוב העברי ישראל דושמן, וקיבל תפנית מהפכנית שבמסגרתה לא הוצג עוד היהודי כדמות מושפלת וסובלת שנאלצת לנדוד ממקום למקום בלא מנוח ובלא מולדת, אלא כמי שיש ותהיה לו מולדת שבה חיים, עובדים ויוצרים ובה מדברים עברית, והשכינה מגינה בה על התושבים . ארץ ישראל, המולדת שעל אודותיה כותב דושמן, שהיא גם מקום מגוריו, משמשת כתשובה לנדודים בשירו של רוזנפלד, אך גם כחלופה לפתרון בעיות העם היהודי ומצוקתו בעת ההיא . להלן אבחן את גלגולי השיר "גאלוס מארש" בהתייחס לרקע לכתיבתו ולאור המניעים הביוגרפיים, ההיסטוריים, המרחביים והאידיאולוגיים שהשפיעו על רוזנפלד...
אל הספר