182 איתן מכטר | אביטל מאיה מכטר תל אביב מצויה בנקודה מרתקת של התרבות היהודית החילונית שהצמיחה את הקול הבוטח והדיוניסי המורד בתרבות המסורתית, קול שמשתקף במלוא חריפותו בשירו של שאול טשרניחובסקי “לנוכח פסל אפולו", אשר לעומתו צמח אתוס ציוני אסכטולוגי – משיחי הרואה בשיבת ציון ביטוי לחידוש הברית ולקיום ההבטחה האלוהית לשיבת ציון מבית מדרשם של רבני הציונות הדתית ו"מרכז הרב" בירושלים . האתוס המשיחי החדש אינו מכיר במיתוס המשיחי שכל כולו עמדה של ציפייה, עמדה שבה הגאולה לעולם מבוששת לבוא ומתקיימת בחזקת שאיפה לתיקון בלבד, שבה האמונה במשיח הגשמי היא בבחינת הכחשתו וכל הופעה שלו היא עדות להיותו משיח שקר . הסיקריקים של העת החדשה ביקשו לאלץ את אלוהים להתערב ולהחיש את גאולת עמו על ידי פיצוץ מסגד אל אקצה . אז, לשיטתם, יקומו על ישראל כל אויביה והאל יבוא מתוך חובתו ההיסטורית לישועת עמו לגאולתו השלמה . ישעיהו ליבוביץ היה רואה בכך ניסיון לשעבד את אלוהים לפרוגרמה פוליטית בעל כורחו . בין פסלו של אפולו, המשקף את החיות, היופי והיצריות, ובין משיחיותו של יהודה עציון וחבריו למחתרת היהודית, בחרה תל אביב להתייצב לצדה ...
אל הספר