70 איתן מכטר | אביטל מאיה מכטר עצמה . הביטוי המובהק של יחס מסוג זה לפעילות בלתי תכליתית במונחי הזמן החרושתי – המודרני היא כמובן עבֵרת ה"שוטטות" הנזכרת בספרי החוקים . באותו אופן לחשיבה פילוסופית אין תועלת חומרית, שהרי היא מאוהבת בעצמה ( “אהבת החוכמה" ) , אלא אם כן יש בה יישום לשוק הסחורות . מנגד, בעולם הסחורות נעשה מאמץ “להדביק" ערכים רוחניים לסחורות ולמוצרים . מזמן לינארי לזמן ספירלי פרדוקס הזמן בחברת השפע בא לידי ביטוי בהארכת תוחלת החיים . בממד האובייקטיבי משאב הזמן גדל, אך תפיסתו במונחים אינסטרומנטליים מרוקנת אותו ומפחיתה אותו בממד הסובייקטיבי . לאדם המודרני יש יותר זמן, אך מידת השעבוד שלו לזמן ( ולהוויה ) , למשימות ולמחויבויות שקיבל עליו גדלה . ככל שיש בידו יותר זמן פנוי גדלה דווקא תחושת חוסר הזמן, ולכן יש רצון לייצר זמן, אך ללא הועיל, מכיוון שהיחס ההפוך בין הממד האובייקטיבי לזה התפיסתי מוסיף לפעול, ותחושת המחסור הולכת וגדלה . חנויות הפתוחות 24 / ,7 משרדי עורכי דין הפועלים עד שעות מאוחרות וכל עסק אחר שמגדיל את זמן פעילותו כדי להספיק לייצר יותר או למכור יותר חותרים תחת האפשרות להרגיש...
אל הספר