148 יוספה טביב-כליף השאיפה לשמור על המשכיות בין-דורית ככלל, המרואיינים האשכנזים הבינו את היחסים המשפחתיים במושגים של המשכיות, מתוך ההנחה שבינם לבין הוריהם מתקיים דמיון תרבותי, כלומר הם חשו שהם דומים להוריהם ואף מחויבים להמשיך את דרכם . בו בזמן הם היו עסוקים ביצירת גבולות אל מול הוריהם ובניסיון להיפרד מהם . כל המרואיינים האשכנזים עזבו את בית הוריהם מיד בתום השירות הצבאי, מי ל"טיול הגדול" ומי ללימודים על-תיכוניים ואקדמיים, אף שחלקם שבו לבית ההורים לסירוגין בתקופות אלו, למשל בתום תקופת הטיולים או הלימודים, כפי שגם מדווח בספרות ( 2008 , . Sassler et al ) . אך בין שהמרואיינים האשכנזים עזבו את בית ההורים ובין ששבו אליו לפרקי זמן קצרים, הבית הוצג בדבריהם כמקור ועוגן של תמיכה רגשית וכלכלית . דניאלה, ששבה אל בית ההורים לסירוגין כאילו היה עבורה סוג של "נמל בית" שבו היא יכולה לעגון מעת לעת, הרחיבה על אודות המשמעויות הטמונות בעזיבת בית ההורים לטובת מגורים עצמאיים : השנה עזבתי את הבית של ההורים . רציתי לעזוב כי כאילו הרגשתי שאני לא חיה את החיים הסטודנטיאליים, אני אצל ההורים ואין לי כאילו, לא הבאתי ...
אל הספר