בראש וראשונה ניכרת תרומתה של תנועת הנוער לתמורה הדרגתית בחינוך . מתוכה פרצו דחפים ויוזמות של חינוך לאמנות ולמוסיקה, ליצירתיות במלאכת כפיים, לשירת היחד, להצגות חובבים . בהשראתה פותחו "בית הספר העמלני" והשיטה הידועה כ"למידה פעילה" . לא רק בין כותלי הכיתה אומצו רעיונותיה; בית הספר החל לצאת אל הטבע, לטיולים ולמחנות . תנועת הנוער הסבה את תשומת לבה של תורת החינוך לעובדה, כי אין הנוער מתעצב אך ורק בבית הספר ובמשפחה, אלא גם בשעות הפנאי ובסופי השבוע . נתגלתה הפרודוקטיביות השמורה לשעות של בטלה ולקבוצות ההשתייכות הגילית . 78 חניכי תנועת הנוער חוללו תמורה בסגנון ההליכות של האינטליגנציה ושל מיגזרים מסוימים במעמד הבינוני . הנערים והנערות השתחררו מאגואיזם קטנוני, מגינונים מזויפים ומסתגלנות למוסכמות . דפוסי התנהגות שהוקנו בהווי הקבוצה הנחילו סגנון של מגע חברתי טבעי, שהשתמר גם בגיל הבגרות . תנועת הנוער עיצבה טיפוס של אישיות בעלת ייחוד סגולי של ישרנות, הגינות, פתיחות, אידיאליזם וסלידה מםנוביזם וממלאכותיות . היא היתה חלוצת המודעות לצרכיו המיוחדים של הנוער, לזכותם של מתבגרים לטעם ולסגנון משלהם בהופעה החיצ...
אל הספר