"ולעולם לא נעשה את החלוקה לפרוגרמה" . שתי הנחות יסוד הדריכו את הקונגרס ההוא בקבלו החלטה זו : "א . זכותנו לארץישראל, זכותנו לעלייה להתיישבות ועצמאות, חלה על הארץ כולה ותיתכן רק בארץ כולה . . . ב . אנו מוכנים לדון גם על סידור של פשרה, אם תמורת צמצום השטח מרחיבים מייד את זכויותינו ומעניקים לנו עצמאות ממלכתית, ובתנאי ששטחה של המדינה היהודית אשר תוקם מייד, יהיה מספיק לעלייה והתיישבות בקנהמידה רחב, כדי פתרון הבעיה היהודית . " לדבריו נכונות הנחות אלה גם היום, ממש כמו אז, אם לא יותר מזה . האירועים מאז 1937 עוד חיזקו אותן זכותנו לא פחתה ואילו הצורך בעלייה, בהתיישבות ובעצמאות גדל "אנו עומדים לא בפני בעיה יהודית, אלא בפני קטסטרופה יהודית . וחריפותה של קטסטרופה זו תדריך את מדיניותנו הציונית . אבדן ששת מיליונים היהודים לא היה אלא אפיזודה אחת, אם כי האיומה, האכזרית והמחרידה ביותר, אבל לא ראשית הקטסטרופה ולא סופה" . הפוגרומים בטריפולי, בעיראק, בפולין ובהונגריה ממחישים עד כמה דוחק הצורך בעלייה והתיישבות . על כן אין לסרב להצעת פשרה, אם זו תבוא, "מצד אלה שהכוח בידם לבצע אותה" . רעיון החלוקה לא נעש...
אל הספר