תרבותית אחרת, זו המזרחאירופאית, משם הגיעו בתש"ח רוב תושבי המדינה הצעירה . הצבא במדינות מזרח אירופה סר למרותם של המנהיגים הרעיוניים, שהיו אזרחים . שיאה של מגמה זו היה ברוסיה, שם קיבל הצבא האדום את הנהגת המפלגה הקומוניסטית וראה בכך הצדקה לקיומו . השקפה ברוח זו הייתה דומיננטית גם בארץ, ואיש ממפקדי צה"ל לא פיקפק בהגמוניה של ההנהגה הציונית הוותיקה . במפ"ם, שהציגה את עצמה בבחירות תש"ט כ"מפלגת מצביאים", תוארו מפקדי צבא בכירים כחניכי אבות התנועה . המתח הזה שבין שני דגמי ראיית היחסים בין הצבא לההנהגה הפוליטית, או במילים אחרות : מיליטאריזציה של החברה מכאן וסוציאליזציה פוליטית של הצבא מכאן עמדו ברקע המחלקות הנידונות בקובץ . רוב המפלגות, מאז ראשית ההתיישבות, ראו את עצמן כישות העוסקת בכל תחומי החיים של חבריה . התייחסותן לסוגיות שונות לא הייתה תוצאה של עמדתן והטקטיקות הפוליטיות שלהן, אלא תפישתן את עצמן כמערכת כוללת, המחייבת מדיניות מובהקת בכל נושא ונושא . על פי השקפה זו, לא נותר נושא שהוא מחוץ לתחום עניינן של המפלגות . גישה זו בלטה במפ"ם, שבמרכזה עמדו שתי התנועות הקיבוציות הגדולות : הקיבוץ המאוחד...
אל הספר