פרק שלושים וששה שלך, דבר שמנע ממך את הנכונות המתמדת להתגייסות חלוצית, כמו בימים כשהציבור הקיבוצי היה רחוק מלהיות מושרש במשקיו . ה'כובד' המשקי הכריע לא מעט את התנופה המהפכנית, לא כאידיאולוגיה, לא כמו כבוויכוח העתיק עם 'המישקיסטים', אלא בממש . החברים בישובים חשו כך, בעוד טבנקין חושב שיכולתם להתגייס גדלה אובייקטיבית ואי יכולתם להתגבר על יצר ההשתקעות בעבודתם, מחלישה גם את התפתחות המשק, אלא שגישתו לא הועמדה למבחן המציאות . הכובד קבע . יכולת ההתגייסות צומצמה . מי שעמד מולה היו מזכירויות ואסיפות המשקים עצמם ששיוועו לעזרה בעבודה ולא העלו על דעתם לפגוע במעט שהיה בידיהם על ידי שליחת חברים מתחומם . כך גם בחינוך הנוער . בךקיבוץ, לפי 'הטיפוס האידאלי' שציירו לנגד עיניהם מחנכים ואידאולוגים, היה בן הקשור בעבותות אהבה לישובו, ובעיקר לעבודתו בשדה ובסדנה, בן שיודע להגן על עצמו ועל אחרים ומתגייס למשימות הכלל כשהוא נקרא אליהן . אלא שככל הצלחה חל בה שינוי כשהיתה גדולה מדי : הבן היה קשור מדי, נאמן מדי, שמרן מדי, וכל אלה עשו אותו מוגבל בהיקף ראייתו לתחום עולמו המיידי, המצומצם, כשכל מה שמחוץ לעולם זה נראה תפל ...
אל הספר