המאבק העיקרי תמיד אקטיביזם ובמשתפיפעולה, בנוסף על איסוף נשק והברחתו לארץ נרתמו חייליה בכל מאודם להבאת כל הניצולים שהגיעו למחנות המוסד לעליה ב' לנמלי היםהתיכון, כששום תקנות של הצבא הבריטי אינן מצליחות לעצור בעדם . אלא שכבר מתחילתו נקלע אותו ארגון להשפעות הקלחת הפוליטית בארץ, על כל שהיה כרוך בה : קודש וחול, מסירות איךקץ ואינטריגות קטנוניות . ניצולי השואה שאפו לדבר אחד בלבד, לעלות ארצה, ואילו הישוב בארץ שידר לעברם תחושות מעורבות : מצד אחד תחושת אשם של מי שחי כאן ולא נזעק ולא התגייס לעזרת המובלים לכבשנים, ומצד שני תחושת ניכור כלפי 'הצאן המובל לטבח' . ודאי שהכללה זאת עושה עוול לחלק לא קטן מן הישוב, ובעיקר לפעילי ההעפלה ורוב השליחים לאירופה, למסגרות השונות שמסרו נפשם לפעולה ביניהם . אלה באו בעיקר מההתיישבות העובדת, שגם קלטה במשקיה, ללא חשבון, את הניצולים הבאים לארץ שבחרו להיות בישוביה . אין בפינו מענה על השאלה מדוע קרה שכל מוסדות הישוב לא הכינו עצמם בעודמועד לבאות, ומדוע לא שלחו שליחים למעט קומץ צנחניםשיחצו את קווי האויב וייפגשו עם השרידים עוד לפני כניעת הנאצים, כשהחזית כבר היתה פרוצה ...
אל הספר