פרק שלושה-עשר: הפתרון - הקיבוץ-המאוחד

פרק שלושה­עשר תיכננו כלכלה אחרת מזו הדוגלת בחילופי­סחורות הנושאים רווח . הצדקתה, וגם ניצחונה של הדרך השיתופית הוולונטארית­על­פי הבנתם ­תוכח אם היא אמנם תותיר רווח גדול יותר מזה שניתן להפיק בשיטת השוק האנרכי . על­כן בנו חברות מניות, הקימו בנקים, ועקבו אחר עסקיהם ברישום חשבונאי קפיטליסטי מובהק, תוך התעלמות מן הסיטואציה ההיסטורית של ציבור העולה לבנות את ארצו ומגיע אליה בחוסר­כול מצד אחד, ובתביעה מפורשת, מצד שני, בדבר חובתו של העם היהודי המאורגן לאפשר ליסוד העממי­ההמוני הזה את מעשה הבניין על­ידי העמדתו של הון לאומי לרשות ארגוניו הסולידריים : "לא ייתכן בניין הארץ רק על­ ידי הון פרטי, שאיננו אלא רדיפה אחרי הבצע . הבורסה לא תגשים את הציונות . הציונות עדיין איננה עסק טוב . ] . . . [ מילווה לאומי לא במקום קרן תרומות, אלא בנוסף על קרן התרומות" . 2 אמנם כך הכריזו ראשי אחדות­העבודה, ואילו בפועל כבר ניתן היה לראות כי מגמת­פניהם נשתנתה, כי הם הסתלקו מן הבלעדיות של פתרון סוציאליסטי קונסטרוקטיבי ונרתמו בעול ואריאנט, שנראה בעיניהם מציאותי יותר : אקטיביזם ציוני פסוודו­סוציאליסטי הנושא פתרונות מעשיים מיי...  אל הספר