הַמִּכְתָּב והַמַּכְתֵּב

[ יא, 01— 12 ] ייחודים בתצורת שם העצם 135 ב . השם השני הנכתב מכתב עולה לראשונה במשנה ; הוראתו היא 'עט, חרט' . הוא נקרה במשנת כלים בשני מופעים : "מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק" ( יג ב ) , "תיק מכתב" ( טז ח ) . י 10 11 . כאמור, עדי המשנה חלוקים בקריאתם של שני השמות . השם הראשון שקול 15 וב ליוור . בכ"י ק במשקל מִפְעָל : הַכְּתָב וְהַמִּכְתָּב . וכן מנוקד בכ"י פס , בכ"י ת וכך הוא מנוקד בכתב יד שכולל את מסכת אבות ואת מסכת זבחים, בקטע גניזה 17 וכן עולה 16 וכך מנוקד במשנת אבות שבמחזור איטלקי : וְהַמִּכְתַּב . וברוב הסידורים ; 18 מהקריאה הראשונה של השם שמוסר רי"ש ( = רבי יעקב בן שמשון, מתלמידי רש"י ) , אף שהוטל במילה רק ניקוד חלקי : והמִכתב . הניקוד הזה הוא כניקוד השם במקרא נ"ט : "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אלהים הוא חרות על הלוחות" ( שמות לב 16 ) . לצד שני יש עדים המוסרים בו את הניקוד וְהַמַּכְתֵּב במשקל מַפְעֵל . לניקוד הזה מביא שרביט 10 עדויות — קטע גניזה, שני סידורים אשכנזים קדומים ועדויות של שבעה מפרשני המשנה, כגון הקריאה המוצעת שנייה אצל רי"ש "ואני קיבלתי והמַכתֵב", וכן מה 19 כך מנוקד גם ש...  אל הספר
מוסד ביאליק