124 מחקרים בל"ח ( ג ) [ י, 51— 17 ] המובא ממשנת ממנחות ( יא ג ) הוא משפט ייחוד . חלק הייחוד ש"הוצא" אל ראש המשפט הוא "חביתי כהן גדול", ויש לו שתי פסוקיות מייחדות הבנויות במתכונת זהה . הפסוקית הראשונה — "לישתן ואפייתן דוחות את השבת" ; והפסוקית השנייה — "טחונן והרקידן אינן דוחות את השבת" . כשם שהראשונה פותחת בשני שמות שיש בהם הכינוי החבור לנסתרים, "לישתָן ואפייתָן", החוזר אל השם "חביתי ( כהן גדול ) ", כך גם הפסוקית השנייה פותחת בשני שמות שיש בהם הכינוי החבור לנסתרים, "טחונָן והירקידָן", החוזר לשם "חביתי ( כהן גדול ) " . ( ג ) צורות הבינוני ( "ודוחות", "אינן דוחות" ) המשמשות נשוא בשתי הפסוקיות מכוונות היטב לשני זוגות של שמות . ( ד ) אמנם היינו מצפים שיהיה כתוב בפסוקית השנייה "טחונן והרקידן אינן דוחים את השבת" ( בזכר : "אינן דוחים" ) , אך נראה שהפועל במשפט השני נגרר אחרי הפועל 51 בעקבות "לישתן ואפייתן במשפט הראשון ; היינו "טחונן והירקידן אינן דוחות", בפנים ו דוחות " . ( ה ) כידוע, צירי בשם הֶרְקֵד עשוי להיכתב כתיב מלא בהברה פתוחה : 52 י 51הירקֵידן . 16 . לאור כל הנאמר עד כה ברור שסופר ק כי...
אל הספר