156 | כלכלת משימה שאלה יחידה : ״האם השגנו את המטרה או לא ? ״ . זו הדרך לקבוע אם המשימה הצליחה או נכשלה, ולאמוד את התקדמותה לאורך הדרך . משימה צריכה גם להציב יעדי השקעה וחדשנות שיהיו גם שאפתניים וגם מציאותיים . חשוב ליטול סיכונים ולדחוף את עובדי המדינה, החוקרים ואנשי החדשנות כדי לספק תוצאות שיהיו מעל ומעבר לרגיל . ועם זאת, היעדים חייבים להיות בני-השגה, לפחות בתיאוריה, בתקופת הזמן הנתונה . מציאת האיזון הנכון היא המפתח : יעדים לא-מציאותיים לא ישיגו מספיק היענות, ואילו יעדים לא-שאפתניים לא יעוררו השראה להתאמץ או להשקיע . הטכנולוגיה הדרושה להשגת היעדים הללו גם צריכה למשוך פעילות מחקר וחדשנות ששחקנים פרטיים לא ינקטו אלמלא כן . למעשה, משימה צריכה לדרבן חדשנות בדיסציפלינות שונות ( כולל מדעי החברה והרוח ) , במגזרים שונים ( כגון תחבורה, תזונה, בריאות ושירותים ) ובקרב שחקנים מסוגים שונים ( ציבורי, פרטי, מגזר שלישי, ארגוני חברה אזרחית ) . היא עושה זאת באמצעות התמקדות בבעיה שמשפיעה על מגוון מגזרים ופותחת את האפשרות לטרנספורמציה לרוחב המערכת . נהוג לראות בדרפ״א דגם אפשרי לחדשנות ארגונית במגזר הציבור...
אל הספר