מיתוס 3: הממשל צריך להתנהל כמו עסק

3 . תיאוריה גרועה, פרקטיקה גרועה : חמישה מיתוסים שפוגעים בקדמה | 71 בבתי-ספר למִנהל עסקים, במיוחד בארה״ב, תיאוריית הבחירה הציבורית תרמה להתפתחותו של המִנהל הציבורי החדש ( NPM ) , שצבר תאוצה בשנות ה- 80 . כמה אסטרטגיות הועלו על נס . אחת מהן הייתה להנהיג במגזר הציבורי מקבילה כלשהי למניע הרווח במטרה לשפר ביצועים . דוגמה למקבילה כזו היא יעדי יעילות . חשיבה מסוג זה היא שהביאה לחקיקה הבריטית משנות ה- 90 , שנועדה ליצור שוק פנימי בשירות הבריאות הלאומי, הפכה את הממשלה מספקית של שירותי בריאות לרוכשת שלהם, ואפשרה לספקים חיצוניים להתחרות בספקים של שירות הבריאות הלאומי . אסטרטגיה אחרת הייתה הפרטה של שירותים ממשלתיים או העברה שלהם לקבלנים או זכיינים חיצוניים . במקרה זה, המטרה הייתה להתמודד עם בעיית המנהל – סוכן : אזרחים ( המנהלים ) אינם יכולים לדרוש מעובדי המגזר הציבורי ( הסוכנים שלהם ) לשאת באחריות באותו אופן שבעלי מניות יכולים לדרוש ממנהלי תאגיד — לפחות בתיאוריה . הסנקציה המרכזית שאזרחים בחברה דמוקרטית יכולים להפעיל היא הצבעה, אלא שזו מתבצעת רק אחת לתקופה, עשויה להיות לה השפעה עקיפה בלבד על עובדי ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד