164 גדעון אלעזר ויש גם כאלה שחושבים שהעיקר הוא שמחה . בפתיחה למעשה על שבעת הקבצנים, מתוך סיפורי מעשיות ( ר' נחמן תשנ"ה, רל"ו ) , ר' נחמן פותח במילים "אספר לכם איך היו שמחים" ומספר כי המלך המעביר את השלטון לבנו חוזה כי יכולתו של הבן לשמור על השלטון תלויה ביכולת להישאר תמיד בשמחה : וכשנעשו שמחים מאד, עמד המלך ואמר לבנו : היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה . גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד ( שם ) . בקטע המשונה הזה, המלך מגלה לבנו את הסוד הגדול : הסוד טמון ביכולת להחזיק את השמחה בזמן הירידה . כך, המלך עצמו שמח תמיד, בין שבנו מולך ובין שלא . ואכן, נדמה שאין צורך להרחיב על אודות השמחה בתורתו של ר' נחמן לאחר שתכונה זו נקשרה בחסידות ברסלב באופן מובהק . כפי שנראה במפגשים העתידים בין אנשי המלך, חוויית נוכחותו של המלך, ההולכת ומתגברת ...
אל הספר