62 גדעון אלעזר במובן מסוים, פתיחה זו לסיפור היא מסורתית למדי . תיאורו של בעל התפילה כאיש קדוש המתקיים מחוץ לנורמה האנושית מזכיר את דברי חז"ל אודות המשיח המתואר כמצורע – אדם שחזותו הפיזית מונעת ממנו להיות חלק אינטגרלי של החברה : "מה שמו ( של המשיח ) רבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו ( כלומר מצורע ) , שנאמר 'אכן חֳלָיֵנוּ הוא נשא, ומכאֹבינו סְבָלָם, ואנחנו חשבנהו, נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה'" ( סנהדרין צ”ח ע”ב ) . לחלופין מתואר המשיח כקבצן, אדם הנמצא בשולי החברה . המשיח הקבצן או המצורע של חז"ל חי בנפרד אך בסמוך וביחס מתמיד אל המציאות החברתית של העולם . גם בעל התפילה נמצא מחוץ ליישוב, ויחד עם זאת הוא "רגיל ליכנס ליישוב" . בהמשך הדיון בגמרא, המשיח מתואר כך : יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד ( סנהדרין צ"ח ע"א ) ....
אל הספר