המספרת המעירה ברומן המחורז "מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד 275 האילוץ שבהשהייה ומעודדת בקריצה הומוריסטית לקוראים מסוימים לדלג על השיר הנוכחי : "וּמִי אֲשֶׁר בְּקִיאִים בַּחֹמֶר - שֶׁיְּדַלְּגוּ-נָא, אַדְּרַבָּא, / אֶל הַתְחָלַת 139 יתר על כן, המספרת ערה לכך שקוראיה אינם מכירים את הַשִּׁיר הַבָּא" . פרופסור עץ אך המידע עליו, הסטייה, עלול להסיט את הקוראים מן הנושא העיקרי . לפיכך היא פונה אליהם בפליאה אך מעדיפה להציג את המידע עליו ובכך נרמזת ביקורת לאופקיו התרבותיים של הקורא : "כְּלוּם שׁוּב עָלַי לִסְטוֹת עַכְשָׁו, / לִסְקֹר מְעַט מִמַּעֲשָׂיו ? / קוֹרְאוֹת, קוֹרְאִים, סְלִיחָה אֵין – אֹמֶר . / אָנָּא הֵבִינוּ, 140 כמספרת מניפולטיבית האמונה על אֵין בְּרֵרָה, / עָלַי לְשַׁנּוֹת מִשְׁנָה סְדוּרָה" . התחבולות הספרותיות היא מבצעת סטייה בתוך סטייה, וגם לכך יש תרומה לצד ההומוריסטי . באמצעות שרשרת הדיגרסיות מתאפשר למספרת, ולמחברת המובלעת, להביע עמדות ולבקר את קהל קוראיה שאינו מכיר חוקרים ידועים ( כפרופסור עץ ) באווירה קלילה לכאורה . כך, השימוש בלשון מחורזת שיוצרת הומור וכן אווירה עליזה, קלילה ו...
אל הספר