יחסו של האומן לדת וליהדות

"מסתיר את סודו על שבעה מנעולים" : עולמו של האומן כאמצעי להבעת עמדות 121 בדומה לארתור, "פתאום אהבה", גם ארנסט הוא חילוני ואינו בעל אמונה, אך הוא אינו מתכחש למוצאו היהודי ואף גאה בו . בעבר, בהיותו בן שתים עשרה כשהיה חבר במפלגה הקומוניסטית, למד לשנוא "יהודים דתיים" . בהווה הוא מרבה לספר לאירנה על שורשיו היהודיים, על סבו וסבתו, כשהוא מרבה להיזכר באורח חייהם היהודי, הקפדה על מזון כשר, דבקות בצמחונות, בחמלה 87 בהקפדה על חגי ישראל שנחוגו בביתם וביחס על בעלי החיים שגדלו במשק, האמביוולנטי של הסביבה הגויית לסבו ולסבתו, שהיה מהול ביראת כבוד ובגילויי שנאה כלפי היהודים המוזרים . לשאלתה של אירנה אם הוא מאמין באלוהים הוא עונה : "כן, באלוהי אבותי . זה לקח לי שנים . בצעירותי אפילו 88 אפשר לומר שארנסט, ששמו מלמד על אופיו, המלה אלוהים הרתיעה אותי" . כנותו ודבקותו באמת חווה תהליך מורכב וארוך מול נושא הדת בדומה לדרך שהוא חווה כאומן שחותר לכתוב ולהיות שבע רצון מכתיבתו . עיצוב מעניין אפשר למצוא ביחס המורכב של הדמות המלווה את האומן, לאומנות ולאמונה . הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בדמויותיהן של אירנה, "פתאום אהבה",...  אל הספר