מותן של מספרות המשנה וההתמודדות של הגיבורה במעמדה הבלעדי כמספרת

פרק שני 90 היא מגיבה להקראות של בתה מהמחברת, משלימה פרטים, מחזקת או מגיבה בקריאות אמוציונליות ולעיתים היא מופיעה בסיפור הפנימי כילדה הנלווית לאימה, שלקחה את הנערה הארמנית תחת חסותה ומטפלת בה . אם כן, שושאן נלקחת תחת חסותה של לונה בחַלַבּ, הדואגת לשיקומה הפיזי על ידי טיפולם המסור של בני הבית בשושאן . בד בבד היא רואה חשיבות גדולה בטיפול נפשה של שושאן ובהנצחת סיפור חייה ועל כן כותבת במחברות את האירועים שחוותה . לונה אינה דוחקת בשושאן לדבר, אלא נוסכת בה ביטחון ומקרבת אותה בדרך עקיפה, באמצעות בקשתה משושאן להראות לה איך אורגים תחרה ארמנית . שושאן מגיבה ברגשנות ובהכרת תודה לבקשתה של הסבתא המספרת : "תחילה ראיתי דמעות בעיניה, אחר כך הביטה בי בהכרת תודה, ואז אמרה בקול צלול, כאילו לא נאלמה מעולם [ . . . ] היא רכנה להשחיל חוט במחט והראתה לי איך יוצרים את שורת התפרים הראשונה 89 שהיו בה ארבעה תפרים" . מותה של האם אומנם נמסר בדרך עקיפה, כפרט הנלווה לנושא המרכזי, פציעתו של אורי ותהליך החלמתו הארוך : "באחד הימים סיפרתי לו שאימא הלכה לעולמה . כדרכה נעלמה לה בצנעה ובשקט . [ . . . ] בדקו ומצאו שנפטרה 90 ב...  אל הספר