צבי עמלי 542 זה אחרת ? אני מתבונן פנימה ויודע כי השיר נקשר אלי בשל החיפוש האישי שלי אחר הרוך . אני אוהבו גם בשל שהוא מעורר אותי למחשבה, לדיבור, ליצירה, לַכתיבה הזו . בצרפתית, מצטט סיוון את סארטר, "הגיהינום הוא הזולת" . ושואל : האם בעברית זה אחרת ? האם בעברית הזולת הוא משהו אחר מן הגיהינום ? סיוון משיב כי בַעברית שלו זה אכן אחרת, אך לא משום ההיפוך, הטוען שהזולת הוא גן-עדן . הזולת אינו גן-עדן ואינו גיהינום . לא מלודרמה של משחק ההפכים ולא מסֶכֶת מוארת בּתְאוּרה רומנטיציסטית . אף לא אחת משתי המהויות הללו, שהרי כל אחת מהן ( גם גן-עדן גם גיהינום ) היא מקום אלוהי . המקום האלוהי המיר עצמו בַשיר ב"הליך" אנושי, בתהליך , ב הליכה של בשר ודם . הליכה איטית של השתוקקות, שיח מתמשך של הזדקקות . הצורך בזולת חייב לקיים תנאים של חום נכון, כדי שתהא ההזדקקות ההדדית מזקקת את סיגי-הקשר . בלשון קבלית זיקוק כזה הוא תיקון — הליכה מתקנת . הזולת הוא דרך על פי נקודת הראות של סארטר צריך הייתי לומר הדרך היא הזולת . אני מבקש לשים לב לתנאי הזה, בחום הנכון, שהמשורר קלע בו אל עניין נכוח עד כאב : "אם הם בחום הנכון, רק אם ...
אל הספר