אייל נווה 522 זכות ולגיטימציה לקיום ב"הווה מתמשך" בארץ ישראל ; וכאוצרת בתוכה משמעות עתידית שכן "דברי הימים" מתפתחים לכיוון "אחרית הימים" כיעד סופי של תחייה וגאולה . תפיסת ההיסטוריה, אם כן, כמקור מכונן, כזירה טרגית, כבסיס לזכות, וכערכאה משפטית עתידית, מעצבת את הנרטיב ההיסטורי הישראלי כסיפור טרגי-הרואי של "שיבה מגלות לקוממיות" שבו הקולקטיב היהודי מופיע ופועל על במת ההיסטוריה גם כקורבן-סובל וגם כגיבור-מנצח ( victorious victim ) . המתח שנוצר בין קורבן-סובל לבין גיבור-מנצח מעניק לנרטיב ממד מוסרי ועוצמתי כאחד . נרטיב בלעדי של קורבן-סובל מטפח תודעת ייאוש מהעולם, אפטיה כלפי הגורל, וחוסר אמונה באדם כריבון וכסוכן קיומו . נרטיב בלעדי של גיבור-מנצח מטפח אשליה כוחנית, יהירות כלפי הגורל, וקהות חושים מוסרית . רק נרטיב היסטורי שבו הסובייקט משלב במינון נכון תודעת קורבן-סובל עם תודעת גיבור-מנצח, יכול להבנות ולהנכיח זהות ערכית ובטוחה וארוכת טווח . נרטיב שכזה אמור להעניק משמעות לזהות הישראלית-יהודית המודרנית על ידי שימוש במושגים בינאריים של חורבן ותקומה, גלות וקוממיות, שואה וגבורה, ושילובם עם מושגים יהודי...
אל הספר