הדיאלוג בין המיתוס לכאוס במסורת הטנטרה הבודהיסטית

אלון מרק 480 חיים ואנימיזם שמאניסטי אשר מבקש טרנס אקסטטי דרך מגע ישיר עם הטבע ולא דרך הימלטות ממנו . מה שקרה, למעשה, הוא שכאלף שנים לאחר הבודהא ופטאנג'אלי ( מייסד היוגה ) נעשה ברור למספר גאוני רוח אקסצנטריים שהווקטור הטנטלי הקיצוני, כלומר אותה רוחניות יוגית-בודהיסטית סטרילית המבקשת את האיון המוחלט, נכשל לחלוטין . לא רק שהנירוונה הפכה לאידיאל ערטילאי שאיש לעולם אינו יכול להשיג, אלא גם ששלילת החיים בשם ההישג הרוחני דרדרה את "האתלטים הרוחניים" לידי חולניות נוראית — בעיקר מחלות נפש ומין . כך מגחך מורה הטנטרה בן המאה השמינית, סארהא, על הפרדוקס אשר חומק מאנשי הדת הממסדית : הרוחניים אבודים ומבולבלים בחיפושם המתמיד אחרי נירוונה הם מפתחים צימאון לוולגרי והגס ( Saraha’s dohakosa ) הצצה קלה לכל אחד מהספרים באוסף כתבי המוסר הבודהיסטי ( Sk . Vinaya ) יגלה בדיוק למה מתייחס סארהא : שנאת נשים, דקדקנות חולנית בפרטים הקטנים, איומים בעונשים דרך מערכת של ראיית חשבון שמיימית — הקארמה, הם המרכיבים העיקריים של הספרות האובססיבית-קומפולסיבית הזו, שיש לה הרבה במשותף עם ההלכה היהודית מבחינת הלך הרוח החרדתי ממנו ...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים