אברמוב ציין כי "הוא ( אהרונסון ) לא מסוגל היה, כדרך רוב העסקנים הציונים דאז, להתלהב מיישוב חקלאי רק בגלל יומרתו להגשים אידיאולוגיה ציונית . אהרונסון הגיב ביומנו ב ‑ 1918 על ביקורו ביחד עם ויצמן בבן ‑ שמן : "בזבוז הרסני כמו בעבר . . . חיים ( ויצמן ) והאחרים נלהבים מאוד ; עצים ציוניים, גבינות ציוניות, פרות ציוניות . . . חיים מעביר הקבלות בין פתח תקוה ובן ‑ שמן, בשבחה של האחרונה . כמובן, כאן האנשים צעירים, בריאים, ללא דאגות . כי הכול על חשבון הנסיכה", הקופה הציונית . אהרונסון הבין שרק בעזרת השקעה מסיבית בטכנולוגיה ובידע יתאפשר לעובד להשיג רמת חיים מכובדת מהחקלאות . אך הוא גם חשש שקשה יהיה להשיג השקעה כזאת, מפני "שאנו חסרים את אמונם של בעלי ההון ‑ וכל עוד חסר הדבר, יישאר הכול בגדר דיבורים", והתיישבות רחבה ומשגשגת לא תממש . עברו למעלה ממאה שנים אך הפרקטיקה של "ניהול" המשק על ידי פוליטיקאים ובירוקרטים חסרי ידע בניהול ובכלכלה, ואשר מניעיהם אף פעם אינם נקיים משיקולים פוליטיים ואישיים זרים ומזיקים מאוד, עדיין שרירה וקיימת, והתוצאות ההרסניות מדברות בעד עצמן וראו את הנעשה בתעשיית התרנגולות להטלה ...
אל הספר