אני מתחילה לתפוס מה קורה סביבי . רוב הבחורות המאושפזות סובלות ממכות כפור ברגליהן, תוצאת המצעד הנורא בחודש ינואר . הן אינן מסוגלות לעמוד על רגליהן . לשמאלי שוכבת בת תערובת גרמנייה . אמה היתה יהודייה . שמה ליליאן ( Lilian ) , והיא בעלת תווי פנים יפים . רגליה חדלו לתפקד, ולכל מקום צריכים לשאתה בידיים . לעולם לא תוכל ללכת . רק לאחר מאסרה נודע לה שאמה ‑ שנפטרה זמן רב לפני כן ‑ היתה יהודייה . לימיני שוכבת בחורה מווינה . אמה ואביה נרצחו לנגד עיניה בגטו בפולין . בעלה אולי עדיין חי במחנה ריכוז כלשהו . בגלל הרעב, התנפחו כלי הדם בכל גופה . היא מלאת פצעים מדממים . ויש עוד ועוד חולות . כולן קורבנות הטירוף החייתי האבסורדי . בוקר אחד אני רואה לרגלי מיטתי לוח רישום מידות החום שלי . כולי מרוכזת בשאלה כיצד אראה את הכתוב בלוח . לפי שעה, הגעה לצדה השני של מיטתי היא מבצע מסובך, אך אחרי מאמץ של יממה שלמה אני סוף ‑ סוף מצליחה במשימה . לפי הרישום, גם היום מידת החום של גופי הוא למעלה מארבעים מעלות . אני גם רואה שאנחנו בהתחלת חודש מרס . כן, הגיע חודש מרס, מתחיל האביב, אבל המלחמה עדיין נמשכת . כל החודשים והשנים ...
אל הספר