אותנו בתחרות, אבל שכרו של המנצח הקרוי אושוויץ יצא בהפסדו . למשל, ליאו הצליח להשתחרר, אך הוא נראה כמת חי . פנו לאביו שיבוא לקחתו . הוא בא יחד עם מרגוט ( Margot ) , כלתו של ליאו . האב סירב לקחת את ליאו בטענה שאינו בנו, עד אשר כפו אותו עליו . כך לקחו מכאן את האדם שבגד במולדתו על מנת לזכות בחֵירותו, ועכשיו אינו יכול לשמוח בחירות שנקנתה בסחי . אינני יודעת אם ליאו חי . בהרהרי בו אינני חשה שנאה . אי ‑ אפשר שלא לשנוא אדם כזה, אבל רק בני אדם בעלי אופי ראויים לשנאה . "אדון ליאו" היה חסר אופי . בשנת 1945 יוכרע גורלה של האנושות בכלל וגורלנו בפרט . ללא הרף אני מהרהרת במוות, ואפילו בחלומי איני מסוגלת לתאר לי שנצא מכאן בחיים . לא, אינני מצטערת שהחזקתי מעמד במשך זמן כה רב, כי על אף הכול זכיתי לחוות את חיסולו של הרייך השלישי . סופו הוא רק שאלה של זמן . ומה עם הפחד מהמוות ? אצלנו הוא לא קיים . במשך שלוש שנותי באושוויץ היה המוות מְלַווִי הקרוב . פעמים רבות ראינו בו את ישועתנו וייחלנו לבואו . כהרגלנו, כל יום אנו קוראות עיתונים, עד שלפתע, ב ‑ 15 בינואר 1945 לא הגיעו העיתונים . באותו יום איננו ניגשות לע...
אל הספר