בבריאה העולמית הזאת . הוא מפעיל את כוחו על בני אדם חסרי מגן שאיבדו צלם אנוש . הם נתונים בידיו לשבט או לחסד . הפסקת הצהריים אורכת בדרך כלל שלושת רבעי השעה, בעוד שבקבוצות קומנדו האחרות היא נמשכת שעה שלמה . בימי תורנותו של קְרִיסְטָן המצב שונה . הוא מגיח כעבור חצי שעה ומריץ אותנו חזרה למשרד . שעות אחר הצהריים אינן נגמרות . אנחנו חוות שעות ארוכות בחשש מפני דבר ‑ מה איום . דגמר מאשרת את דעתי על קְרִיסְטָן ולוחשת לי שמעולם לא הכירה אדם מרושע כמוהו . הוא הסיאוב בהתגלמותו . הוא שחקר את ניסיונה של אָרַנְקָה להעביר את קופסת הפח והפתק . בגללו שוּלחה הבחורה השנייה לבירקנאו . קריסטן אינו מתרגש מהיותו מעורר שנאה . ההפך הוא הנכון . הוא יודע ששנאתה של חיה נרדפת מבטאת פחד ובהֶלָה, תחושת אפסות וחוסר אונים והכרה בעליונותו של "האדון" . הוא אינו מסתיר את יחסו לכפופים לו : אתם אפסים, אינכם בני אדם, אתם תולעים שבכוחי לרמוס בהינף רגל . אתם חסרי האונים, תתפללו למען תמותו בהקדם, כי ככל שתאריכו לחיות אוסיף לייסר אתכם . בכל מעשיו, רצונו של קְרִיסְטָן להלעיט אותנו במסרים כאלה, ודווקא הם המעוררים את שאיפתי לשרו...
אל הספר