למדנו ששבוע אחד בבירקנאו נורא יותר מכל החודשים האחרים שעשינו באושוויץ, ומסיפוריהן של אסירות למדנו על המוות המכה ללא הרף בבירקנאו . ברור לנו שבירקנאו משמעו מוות . שם שולחים מדי יום ביומו בני אדם בריאים וחזקים לתאי הגז . לעתים אפילו המוות אינו יודע רחם . לעתים מצפים לו ימים, שבועות וחודשים . אנו יודעות מה פירושה של עבודה בחורף תחת כיפת השמים בקבוצת קומנדו, ללא כסות שתגן מפני הקור . כתוצאה מהכפור נוצר נמק באצבעות, ברגליים, בידיים . תחילה עלייך להתגבר על הכאב ; לאחר מכן מעבירים אותך לבלוק 25 ואחר כך מעמיסים אותך כגווייה חיה למשאית השחורה המסיעה אותך מי יודע לאן . בשביל גווייה חיה כזאת המוות הוא גאולה . זהו בירקנאו, וכזה עלול להיות גורלנו, כי לא כולנו נוכל להישאר בבניין המטה . פרנץ חביב ביותר . הוא מעודד אותנו . לדעתו, אוברשטורמפיהרר מַאייֶר ( Mayer ) עשוי לעזור . אולי אפשר לבקש אותו שגם הבחורות אשר יפוטרו ממחסן האספקה תישארנה כאן זמנית עד שתימצא להן עבודה במשרד אחר, טוען פרנץ . משנוכח שלא עלה בידו לשכנע אותי, הוא לוחש לאוזני : "אותך לבטח לא יוציאו מכאן . בינתיים עלייך לשפר את שליטתך במכונת...
אל הספר