בשמועות אלה . ב ‑ 24 בדצמבר אנחנו מסיימות את העבודה בצהריים . אחר הצהריים יושבות על הדרגשים ומעלות זיכרונות . חג המולד מעורר זיכרונות של כל אחת מאיתנו . גם אם אינך רוצה, את מוכרחה להיזכר בעבר . בפינת לינת הנערות הפולניות רבה המהומה . אחת חומקת החוצה, ואחריה עוד אחת . עם שובן, מביאות עמן מתחת לסינר דבר ‑ מה סודי ותוחבות אותו למזרני הקש . מחשיך . בחוץ יורדים פתיתי שלג גדולים . נשף אמיתי של חג המולד . האם בעולם ישנם עדיין חלונות שופעי אור, נרות דולקים על עצי אשוח, משפחות היושבות סביב שולחנות ערוכים ? איבדנו כל קשר לעולם, למציאות . אני חשה את ה"עכשיו" הנוכחי בעוצמה כה גדולה, עד כי איני מסוגלת לתאר לי את ה"אי ‑ פעם" בעבר . באותו רגע עולה בהרהורי אור נרות חג המולד . נרות קטנטנים, עדינים, קלושים, אבל בכל זאת נרות . אני משפשפת את עיני . זו אמת לאמיתה ! הפולניות הקימו בין הדרגשים העליונים עץ אשוח קטן . מי יודע באיזו דרך חתחתים הגיע העץ מיערות פולין למקום זה ? איך נעלם מעיני אנשי הס"ס והמפקחות ? לא רק לבני ארצו, הוא בא גם אלינו . הוא מביא דרישת שלום מהיערות, השלגים והחופש . הפולניות נעמדות במעגל...
אל הספר