מכאן, בצירוף הוראה לציין את כתובת השולחת "בירקנאו, מזרח שלזיה, בלוק St ", ולא "אושוויץ" . אז טרם הבינונו מדוע לא להזכיר את השם אושוויץ . לא ידענו שהשם הזה נודע בכל העולם כולו כאתר התעללות ורצח המונים, וכי רדיו מוסקבה מרבה להזכירו . השם האחר אינו מוכר בעולם, ואל לו לעולם לדעת דבר על בירקנאו . אלה הם מאמצי שווא . במוקדם או במאוחר יֵדעו בכל העולם גם על בירקנאו, ושם זה ייחרת בתודעת האנושות כמקום אימה תופתי . כעבור פחות משנתיים, בהגיע הטרנספורטים מהונגריה, מצַווים אנשי הס"ס לאלה מביניהם שלא נשלחו מיד לתאי הגז לציין את הכתובת "וַלְדְזֵה" ( Waldsee ) . מי יכול להעלות בדעתו שמאחורי שם פיוטי כל כך מסתתר מקום שכָּבו בו חיי 25 מיליונים . . . אנחנו עדיין בשנת 1942 . כאמור, בספטמבר אותה שנה מרשים לנו לראשונה לכתוב הביתה . הנחו אותנו מה לכתוב : אנחנו בריאות, עובדות ושלומנו טוב . אף מילה על התרמית הגדולה . רצוננו לכתוב בין השורות את האמת : אלה שעדיין לא נלקחו מבתיהם מוטב שיתאבדו ולא ייתנו להובילם לכאן . איך מחברים משפטים שלא יעוררו את חשד הצנזורה, ועם זאת ישמשו אזהרה ? אנחנו מתייעצות, כותבות רעיונות,...
אל הספר