ובכן, מעתה זה מקום מגורינו . מאתיים עד מאתיים וחמישים בני אדם . אחרי החוויות הקשות בבירקנאו, נאלמנו דום מרוב תדהמה . המפקחת קוראת למסדר . אנחנו מתייצבות בצדו השני של הבניין . מאחורינו כביש . שום גדר תיל אינה מפרידה בינו לבינינו . המסדר קצר, אנחנו מעטות : כל קבוצות הקומנדו של המשרדים, המחלקה הפוליטית, משרד הרישום, החקלאות, מחסן האספקה, הבינוי, כל חברות עדי יהוה העובדות במשקי הבית של אנשי הס"ס, האסירות העובדות במכבסה, במגהצה ובסדנת התיקונים של הס"ס . מופיע אוברשטורמפיהרר מילר ( Müller ) ונואם גם כאן ; הפעם חלק מדבריו נכון : כמה התמזל מזלנו שהעבירו אותנו לבניין המטה ! "שם", הוא אומר בהצביעו לעבר בירקנאו, "הייתן בתוך זמן קצר ביותר מתמלאות כינים וחולות בטיפוס . עכשיו גורלכן בידיכן, הוא יהיה תלוי במצבכן . אישה שיתגלו אצלה כינים תוחזר לבירקנאו ‑ בהנחה שתודיע זאת מרצונה . אם נגלה אצלה כינים בלא שהודיעה על כך, נירה בה בו במקום" . הוא מסיים את דבריו באמת העירומה : "ס"ס לא רוצה שתדביקו אותו בכינים ! " אפשר לחשוב שהאסירות הביאו את הכינים לאושוויץ מבתיהן, כאילו היו הכינים פריטי ייצוא . הכינים הן כא...
אל הספר