עצבים , ורק לאחר שהקזנו דם רב ועברנו מנה של הזחלות , הגיעה לבסוף הרכבת האווירית הגואלת מידידינו באמריקה . אנחנו חושבים ומקווים שבמקרה של חלילה רעידת אדמה , תגענה לישראל משלחות הצלה מהעולם , כפי שאנחנו שלחנו קבוצות סיוע יותר מפעם אחת למדינות אחרות . כל זה סביר אך בעירבון מוגבל , ורק אם הצרה היא מקומית ; כשהאסון הוא עולמי כפי שאנחנו חווים כעת במקרה הפנדמיה , כל מדינה היא לעצמה . מדרך הטבע , מדינות דואגות קודם כול לצורכיהן ורק אחר כך מתפנות אולי לחשוב גם על עזרה לאחרים . רואים זאת היטב בהתפרצות הנוכחית במאבק חסר הסנטימנטים על הקצאת החיסונים למדינות השונות . גם מדינת ישראל נהגה כך בעת הקורונה ; חטפה מהר ציוד וחומרים ואחזה במלאי חיסונים הגדול בהרבה מצורכיהם של כלל תושביה . גם במכון נהגנו באופן דומה ופעלנו במהירות ובנחישות בכל הזדמנות כדי למלא את בטן מחסני המכון בכל מה שהיה נחוץ להבנתנו לצורכי מחקר , התגוננות והתמודדות בהקשרי הפנדמיה . הנחת היסוד לצורך בניית מוכנות חייבת להיות " אם אין אני לי מי לי " . הנחה צינית זו תקפה בזמן ההיערכות לאסון כחלק מרכזי בהנחות היסוד לתכנון , וקל וחומר במסגרת ה...
אל הספר