ממש בהתחלת ההיסטריה , רבים הביעו חששם ממחסור אקוטי במכשירי הנשמה . חלק מחולי הקורונה שמצבם קשה נזקקים להנשמה , ותרחיש הבלהות היה שחולים שיזדקקו לסיוע מַנשם ייוותרו בלעדיו מחמת מחסור . לכן החליטו בארצנו הקטנטונת להביא מכשירים מן הגורן ומן היקב . בתוך זמן קצר התגייסו אנשי המוסד לתפקידים מיוחדים , המסוקסים והמסוקסות וגם עזי נפש אחרים , והביאו לארץ מכשירי הנשמה רבים , וכמאמר הבדיחה ברשת : " לא ידעו מה עושים עם הקשישה שמחוברת למכשיר ההנשמה " . מכשירים רבים שהגיעו אמנם התאימו להגדרה של " מכשירי הנשמה ", אך לא ענו על הצורך הרפואי של הנשמה מתמשכת . למרבה השמחה , איש לא נזקק להם בסופו של דבר , והם גם נדחו על ידי בתי החולים שלהם הוצעו כתרומה , מאחר שמקצועית לא היו רלוונטיים להנשמת חולי קורונה . ערוץ יצירתי אחר היה של מאלתרי מכשירי הנשמה בתעשיות ביטחוניות , או אפילו בחברה ידועה למכשירי סודה שהתנדבה לייצרם . אם זה לא היה עצוב זה היה יכול להיות אפילו מצחיק . ההבנה הבסיסית נעדרה מהשיח , והיא שאין די במכשיר - צוואר הבקבוק העיקרי הוא באנשי צוות מיומנים , רופאות ואחיות היודעות לטפל נכון בחולה המו...
אל הספר