בישראל , כשמתו כ - 100 חולי קורונה ביום ) כארבעה מדי שעה ( , יום אחרי יום , עולם כמנהגו נוהג ואין פוצה פה ומצפצף . שתיקת הכבשים . כשנהרגו 45 אנשים בתוך דקות ) אסון מירון ( הארץ געשה , הוכרז יום אבל לאומי ונדרשה ועדת חקירה . על כל פנים , המספרים של הקורונה מתייחסים רק לפגועים גופנית ומתעלמים מהיקף הנזקים הנפשיים האדירים הנלווים . ברקע מתווספים נזקים כלכליים עצומים , פגיעה אנושה בחינוך של דור , ערעור בלתי - הפיך של אמון הציבור במקבלי ההחלטות ונזק קשה לתחושת הלכידות הישראלית . פנדמיית הקורונה היא אסון טבע בקנה מידה עולמי וכנראה היתה בלתי - נמנעת . ברם , אופן ניהול המשבר אינו גזירת גורל . אפשר וצריך היה לעשות הרבה דברים אחרת והרבה יותר טוב . ניהול ענייני ואפקטיבי בהרבה , שהיה מוביל גם להתנהלות טובה יותר של הציבור , היה יכול ככל הנראה להקטין משמעותית את הנזקים הקשים שגרמה הקורונה בישראל . הציבור הישראלי היה מבולבל מאוד בהתחלה , ורק בהמשך למד להסתדר עם הסגרים , לעתים לתמרן ולעתים להתעלם . כל מי שהיה תקוע בביתו , נפגעה לו תחושת הזמן וימיו התערבבו , אולי למעט שומרי השבת . הדבר דומה לתחושותיו ש...
אל הספר