תבנית נוף מולדתם לכל שבט היו המנהגים שלו, ניבי לשון ייחודיים, פרשנות הלכתית שונה, אבל בעיקר ‑ אופי שונה, כך עולה מסיפורי המקרא ומהפרשנות היהודית הענפה לאורך הדורות . הדבר המעניין הוא שכל שבט קיבל נחלה בארץ ישראל שמתאימה לאופי שלו . המשורר שאול טשרניחובסקי קרא לזה : "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", ובכך המשיך את חכמים שטענו כי "חן המקום על יושביו" . כלומר, יש סנכרון בין אנשים שמתיישבים באזור מסוים לבין טבע המקום עצמו : "שתים עשרה ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות 1 שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה" . הם אף ציינו שכל אזור גיאוגרפי מתאים לאנשים בעלי תכונות אחרות : "יש ארץ שמגדלת גיבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים, ויש שמגדלת אוכלוסין 2 ויש ממעטת אוכלוסין" . מה קדם למה ומי עיצב את מי ? האם השבטים התיישבו במקומות שמתאימים לטבעם, או שכל אזור עיצב את האנשים שגרים בו בצורה מסוימת ? גם וגם . אנשים נמשכו למקומות שהתאימו לאופי שלהם ולעיסוק שלהם, והשטח בתורו עיצב את האנשים . גם היום חוקרים נוטים לייחס חשיבות רבה מאוד לגיאוגרפיה לשם הבנת 3 מצליחות ההיסטוריה של עמים והאופי שלהם . 'תיא...
אל הספר