ערן ליטוין על ברכה צפירה 183 ( 1936 ) . ברכה צפירה היתה המגשרת הראשונה בין המזרח למערב בתרבות הארץ ‑ ישראלית המתהווה . "החומר הפרימיטיבי" של המזרח"החומר הפרימיטיבי" של המזרח מבקרי התרבות התקשו לגבש דעה אחידה לגבי צפירה . הם התפעלו מהופעתה המרשימה והססגונית, אך לא היו להם הכלים למדוד את איכויות המוזיקה המזרחית, בתרבות שעד אז נתנה ביטוי למוזיקה מערבית בלבד . עדות לכך ניתן למצוא בביקורות הסותרות שקיבלה באותן שנים . כך נכתב בעיתון "דבר" ב ‑ 1930 : "אין לה קול . וגם המעט שישנו יוצא פגום על ידי סגנון הזמרה האופייני לשירי תימן, ספרד, ערב וכו' . אין ספק כי את שלושת רבעי הצלחתה יש לזקוף לזכותה של אותה מידת התאטרליות המלווה את שירתה ( תאורה, תלבושות, תנועות וכו' ) , ולא לזכות המוסיקה אשר כמוה כאין . אף על פי כן שירים אחדים הם יפים בהחלט, אם כי טעונים הם עיבוד מתאים למען יהיו אומנותיים באמת" . ואילו בעיתון "הארץ" נכתב : "יסלחו לי המבקרים המובהקים : ביקרתי בקונצרט של ברכה צפירה ונחום נרדי . . . ונהניתי מאד . . . הרוך הישיר המסתורי של שירי תימן, העליזות הפראית, התאווה החופשית והחומר הפרימיטיבי ש...
אל הספר