הלמידה . חומסקי מתנגד לגישה האמפירית והביהביוריסטית בהבנת אופן התפתחות השפה . בניגוד לגישה הביהביוריסטית, אשר גרסה שהשפה נקנית באמצעות למידה, חומסקי טוען שהשפה היא מוּלדת במהותה, אך מנגד, היא גם עוברת טרנספורמציות למידתיות . בניגוד לגישה האמפירית, חומסקי מציג את העמדה הרציונלית, הרואה 252 בשפה מרכיב קוגניטיבי . השפה מייצגת את מבנה העומק, ואילו הדיבור מייצג את מבנה השטח חומסקי מבחין בין מבנה שטח לבין מבנה עומק בשפה . הבחנה זו היא אנלוגית לדיון המתמשך מימי הפרה ‑ סוקרטים ועד היום בנוגע להבחנה הדיכוטומית בין עולם התופעות הגלוי לבין עולם הממשות הנסתר . המחקר דן בקשר ההתהוותי הנוצר בין שני העולמות . הסטרוקטורליזם הסטטי מבית מדרשו של לוי ‑ שטראוס לא הכחיש את קיומו של עולם התופעות, אך טען שעולם הממשות הסטרוקטורלי הוא שמארגן ומכוון את עולם התופעות מן ההיבט האונטולוגי, ורק באמצעות הבנת החוקיות הסטרוקטורלית אפשר לבאר ולהבין את עולם התופעות מן ההיבט האפיסטמולוגי . חומסקי מרחיב את הדיון הקיים במשנתו של לוי ‑ שטראוס, צועד צעד אחד קדימה ומציג את הקשר ההתהוותי בין מבנה העומק של השפה, אשר בא לידי ביטו...
אל הספר