לבית משפט, כיוון שנטורי קרתא אינם מכירים, לא במדינת ישראל, לא בבתי המשפט שלה, וּודאי שלא בשופטיה . חריש מצא את הדרך להגיב אל מול זלזולו של הנאשם . "אני נכנס לאולם", סיפר, "וראיתי אדם שלא קם, מתרכז בספר תהילים שבידו ומתנועע כמנהג המתפללים בדבקותם . אפילו לא הביט לעברי . זה היה עמרם בלוי, ראש וראשון למתלהמים הקיצוניים . פניתי אליו ואמרתי, 'הו, אדוני, אני רואה שאני מפריעך באמצע אמירת פרק תהילים, ואני מצטער מאוד שלא הודעתי מראש שאני עומד להיכנס לאולם . למותר לומר שכבוד בית המשפט יקר בעיני, אבל עדיין הוא איננו שקול כנגד פרק תהילים . לכן, תסיים נא את הפרק שאתה קורא בו ואודה לך על תשומת לבך' . הפנייה הזו עשתה את שלה והוא מיהר לסיים את הפרק במספר מלמולים, סגר את הספר, נתן אותו בכיס הקפוטה, קם על רגליו וקד קידה עמוקה לבית המשפט, קידה שגבלה בהשתחוות" . למרות הרוח הציבורית שביקשה להחמיר עם המתפרעים, סירב חריש לדלג ולזנוח את עיקרי המשפט הפלילי, כשסירב להעניש קבוצה גדולה והתעקש לברר את אשמת כל אחד מיחידיה . מספר חריש : "כדי להראות את גודל ידה, עצרה המשטרה כל בעל זקן שהיה בסביבה ‑ חרדי ודומה לחרדי, ...
אל הספר